אתם מכירים את הפער: הילד יודע את החומר, אבל בין הראש לדף עומדת יד שמתעייפת, כואבת או לא מצליחה לסדר את האותיות. דיסגרפיה לא פוגעת בידע — רק בדרך שלו החוצה. כאן הילד ממלא פעם אחת, בקצב שלו, תבנית שקולטת את הכתב האמיתי שלו — ומאז הוא מקליד, והעבודה יוצאת בכתב היד שלו: קריאה, מסודרת, ועדיין לגמרי שלו.
הילד מקליד את מה שהוא יודע — והדף יוצא בכתב ידו, בלי שהיד תעצור אותו באמצע.
האותיות שלו על הדף, כולל חוסר האחידות הטבעי — לא פונט זר. הדף מרגיש שלו, כי הוא שלו.
ממלאים בכמה ישיבות קצרות, בלי לחץ — וגם מילוי חלקי מספיק כדי להתחיל.
גודל אותיות, ריווח ועובי קו ניתנים לכוונון — דף גדול ומרווח כשזה מה שנוח.
ההקלדה עוקפת את החלק שקשה — הכתיבה הפיזית — בלי לוותר על הדף האישי. הילד מקליד את התשובות שלו, והפלט הוא דף בכתב היד שלו עצמו: מה שהוא יודע מגיע לדף, והכתב על הדף נשאר הכתב שלו.
לא. זה לא תחליף לטיפול בעיסוק או לתרגול — זה גשר: התרגול ממשיך במקום שנועד לו, אבל שיעורי הבית והסיכומים מפסיקים להיות שדה קרב יומיומי. אנחנו ממליצים לשתף את המורה או הצוות החינוכי — רוב הצוותים שמחים לפתרון שמחזיר לילד את הביטחון בהגשה.
כן, ודווקא בגלל זה: המערכת קולטת כמה וריאציות לכל אות, כך שחוסר האחידות הטבעי נשמר — הוא בדיוק מה שגורם לדף להיראות אמיתי ולא מודפס.